ניקל נ' סולו קומוניקציה מעבדות בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

בקשה לשומת הוצאות בהליך שבכותרת, היא הבקשה שלפני.

מפאת תקלה שארעה ניתנו בתיק זה שני פסקי דין על ידי שני מותבים, האחד על ידי כבוד השופטת ד"ר פלפל והשני על ידי כבוד השופטת ד"ר אבניאלי.

התובע ביקש לשום את הוצאותיו בהתאם להחלטת כבוד השופטת הד"ר פלפל מיום 26.12.10, והגם שסברתי כי יש לקבוע תחילה איזה מבין פסקי הדין תקף כדי לשום את ההוצאות הרי מקבעה ערכאת הערעור כי "היות ובהחלטת בית המשפט העליון לעניין עיכוב הביצוע נקבע כי על המשיבים לשלם למערער 2/3 מהסכום שנפסק לטובתו בפסק הדין החלקי שניתן על-ידי כבוד השופטת ד"ר פלפל... מרגע שיש הוראה כי על המשיבים לשלם למערער 2/3 מהסכום שנפסק כאמור, אין שום מניעה לשום את ההוצאות לגבי 2/3 אלה, במידת האפשר".

בהתאם להחלטת כבוד השופטת הד"ר פלפל - "לענין ההוצאות – הצדדים רשאים לפנות לרשם למטרה זו".

בעלי הדין פנו לרשם כדי שישום את ההוצאות בהתאם לתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

לפי ההלכה הפסוקה, רכיבי ההוצאות המנויות בתקנה 513(1) לתקנות מסורות לחישוב טכני שיעשה מזכיר בית המשפט או הרשם.

כבר ממתן סמכויות אלה למזכיר הראשי ברור כי כוונת המחוקק ל'חישוב טכני' [ככל שמדובר ברכיבי ההוצאות שבתקנה 513 (1) לתקנות] ללא הפעלת שיקול דעת, שהרי למזכיר בית המשפט אין סמכות שיפוטית כלשהי ואין הוא מוסמך לצקת תוכן לגובה החיוב; ואם תפקיד עריכת השומה מסור למזכיר או לרשם משמע סמכות מקבילה, ומדובר בסמכות מנהלית בלבד.

בהעדר הוראה אחרת בפסק הדין של בית המשפט, אין המזכיר או הרשם מוסמכים להפחית מהוצאות אלה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 742; רע"א 2993/04 בנק המזרחי נ' לונדנר ואח').

ולענייננו

לאחר שעיינתי בבקשת התובעים, בתשובה ובתגובה (ובהמשך התגובות שניתנו ללא רשות), אני מורה כדלהלן:

אני מאשרת את סעיפים 1 ו-2 לבקשה כאמור בתקנה 513(1) לתקסד"א "אגרות בית משפט, הוצאות רישום של פרוטקול בית משפט..." כפי שהוצאו בפועל וגובו בקבלות.

אני מאשרת את סעיף 3 לבקשה, קרי, שכ"ט רו"ח מיקי בלומנטל שנתן חוות דעת, בהיותה "שכר... מומחים אחרים" (תקנה 513 (1) לתקנות).

יאמר כי, כפי שציינתי לעיל, בתפקידי זה כרשמת בית משפט, אינני נדרשת להביע דעתי לענין הצורך בחוות הדעת, השימוש המותר או האסור שנעשה בחוות הדעת במסגרת פסק הדין, ו/או להביע דעתי על הצורך בהוצאה ובהיקפה, שכן תפקידי כאן הוא טכני ואינני מוסמכת מעבר לכך.

לא רק זאת אלא שערעור תלוי ועומד בשאלת השימוש בחוות הדעת ומשכך אף ניתן עיכוב ביצוע לגבי 1/3 מסכום פסק הדין וניתנה לי הנחיית בית המשפט של ערעור לשום בהתאם את ההוצאות "לגבי 2/3 אלה, במידת האפשר", משכך אני מאשרת את ההוצאה שהוצאה לגבי חוות הדעת.

לאור האמור לעיל, אני מאשרת את מלוא הבקשה לשומת הוצאות, ומורה כי הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל.

בהתאם להוראת בית המשפט של ערעור כי "אין שום מניעה לשום את ההוצאות לגבי 2/3 אלה, במידת האפשר" אני קובעת כי בשלב זה ישלמו הנתבעים 2/3 מההוצאות שאשרתי.

רק לציין כי לא מצאתי כל קשר בין קביעת בית המשפט לענין שכ"ט עו"ד לבין ההוצאות לגביהן נקבע במפורש כי אלה ישומו על ידי הרשם בנפרד משכ"ט עו"ד.

לא ראיתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות שכן בית המשפט התווה את דרך הפנייה לרשם בית המשפט לשומת ההוצאות.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ב, 08 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.